תארו לעצמכם כי אתם בסופרמרקט, מבצעים את הקנייה החודשית. בעודכם הולכים בין המעברים, משווים בין מחירי היוגורט והגבינה הלבנה, אתם שמים לב להתרחשות מימינכם. כשאתם מתקרבים לראות במה מדובר אתם מגלים שתי בחורות צעירות אשר רבות על אותו קרטון חלב. אתם תמהים, ובצדק, כי על גבי המדפים ישנם אינספור קרטוני חלב אחרים, ממינים שונים ובעלי אחוזי שומן שונים, אולם כל אחת צועקת כי זה החלב המתאים לה ביותר, וכל חלב אחר יהרוס את העוגה שהיא מבקשת להכין. בזמן שאתם מבקשים לעזור להן, אולי אף להציע לקרוא למנהל, ולבחון את שורש הבעיה, נוצרת התקהלות סביב הבחורות, קרטון החלב ואתם. בשלב מסוים, לאחר חילופי דברים וצעקות, הבחורות פונות אל האנשים שמסביבן ומבקשות את עזרתם. אחדים מציעים להן להתפשר על חלב מסוג אחר, אחרים מציעים לבדוק אם יש במחסן קרטון חלב דומה לזה שבידיהן. לאחר זמן מה, הבחורות מחייכות, מתנצלות על המהומה שעוררו ומצהירות כי מדובר בהצגת תיאטרון. הן מודות על שיתוף הפעולה, מבקשות מהקהל ומכם לחשוב על האינטראקציה שנוצרה כאן, בין אנשים זרים, והמסרים שעלו מתוכה, יוצאות מהסופר ומותירות אתכם במקומכם, מביטים זה בזה בתימהון. דוגמא זו מהווה את תמציתיות המהות של "תיאטרון בלתי נראה", אחד מכלי התיאטרון של תיאטרון המדוכאים של אוגוסטו בואל.
אוגוסטו בואל נולד בברזיל, בשנת 1931. במקביל ללימודיו בהנדסה כימית, בהם הגיע עד ללימודי הדוקטורט, פעל נמרצות בתחום התיאטרון. עוד בהיותו בן 25 היה במאי הבית של תיאטרון ארנה בסאן-פאולו. בתחילה ביים מחזות קלאסיים אולם לאחר מכן התמקד בתיאטרון העממי, מתוך סברה כי התיאטרון הרפרטוארי באותה תקופה ביקש להחדיר בקהל "השקפות עולם ארוזות" מבלי שזה יכול להתקומם כנגדן. בואל ביקש לשחרר את הקהל מהפסיביות שלו ולגרום לו להתמרד כנגד השלטון ועוולות המדכאים. עקב פעילותו התיאטרלית, הוא נרדף על ידי השלטונות הברזיליים, נתפס וברח לפריז, שם זכה למקלט מדיני. מאז ועד ימיו האחרונים הוא פעל בכל רחבי העולם, כאשר אנשי תיאטרון רבים פועלים על פי שיטתו ומעלים הצגות על ברכי שיטותיו.
כרונולוגיה של מהפכה - שלל כלי תיאטרון לשחרור הקהל
בדומה לסמואל בקט ואנשי תיאטרון אחרים, בואל ביקש לתעל את התיאטרון לכדי חינוך העם, הקהל, ולגרום לו לפעול כנגד תחלואי החברה. דבר אשר קיבל משנה תוקף תחת האכזריות של המשטר הצבאי בברזיל של שנות ה-60 של המאה הקודמת. במהלך השנים, תיאטרון המדוכאים הציע מגוון כלי תיאטרון לשם "שחרור הקהל". לפניכם אחדים מהם:
- שיטת הג'וקר – על ידי שיטה זה, בואל עיבד מחזות קלאסיים והעניק להם פרשנות בהתאם לקהילה בה ההצגה הועלתה. שיטה זו התמקדה בעיקר בהצגת דמות הג'וקר שיכול היה להפסיק את ההצגה באמצע, לראיין את הדמויות והקהל גם יחד ולהוות מעין חוט מקשר בין ההצגה לקהל. שיטה זו כללה גם הקדשה של ההצגה לאחד מאישי הקהילה ועריכת דיון עם הקהל במהלך ולאחר ההצגה.
- תיאטרון פורום – על ידי שיטה זו, מועלות הצגות מול הקהילה, כאשר במהלכן יכול אחד הצופים לעצור את ההצגה, להחליף את אחת הדמויות ולהציע פתרונות משלו למתרחש על הבמה. בואל פיתח שיטת תיאטרון זו מתוך אמונה כי שחקן מקצועי לעולם לא יכול להחליף את פתרונותיו הייחודיים של הצופה.
- תיאטרון בלתי נראה – תיאטרון זה מתבסס על קבוצת שחקנים המציגה הופעה, עליה חזרו מראש, במקום ציבורי, בפני אנשים שבדרך כלל לא היו מגיעים לתיאטרון. במהלך ההצגה השחקנים מעודדים את הקהל להציע פתרונות משלהם אודות הבעיה המוצגת ולהתדיין בנושא. לאחר מכן השחקנים חשפו בפני הקהל כי המאורע שהתרחש הנו רק הצגה. בדרך כלל הצגות תיאטרון אלו התמקדו בנושאי דיכוי ועוול הנעשה לאוכלוסייה.
- תיאטרון-עיתון – במסגרת שיטה זו, השחקנים מציגים קטעים מן העיתונות בדרכים שונות, על מנת לגרום לקהל לראות עד כמה המדיה השולטת הנה כוזבת ומציגה שקרים מעוותי מציאות. במהלך המופע, השחקנים מציגים את קטעי העיתונות במגוון דרכים, כגון קריאת שתי כתבות המנוגדות זו לזו, המתארות את אותו מאורע, או קריאת כתבה באופן קצבי או שירי, המוציא את הכתוב מהקונטקסט המקורי שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה