תיאטרון קהילתי טומן באמתחתו אינספור אמצעים, המסייעים לכל אחד להתחבר אל עצמו ואל הקבוצה והחברה. תיאטרון מסוג זה אף מסייע לחברי הקבוצה, ככלל וכפרט כאחד, להחיות ולעבד את העבר תוך העצמת ההווה. זו אחת הסיבות שאני אוהבת תיאטרון בכלל ותיאטרון קהילתי בפרט. עצם זה שהוא נותן מקום לסיפור של כל אחד ואחת ומאפשר לסיפורים הללו להתממש על הבמה, גורם לנו, לי ולקבוצה, ללמוד דברים חדשים על עצמנו ועל אחרים.
מאחר והארץ הייתה מושבתת, בן הזוג של האחות לא הצליח להגיע לחופה. דבר אשר גרם לכך שבמקום חתונה כפולה, חגגו באותו היום רק את חתונת האח. אמנם יכלו לחכות, אולם בני הזוג והמשפחה החליטו לשמוח בכל זאת, גם אם מדובר בחגיגת חופה אחת ולא שתיים.
רק לאחר מספר ימים, כאשר העוצר הוסר, נחגגה גם חופת האחות.
בימים אלו, חברי הקבוצה ואנוכי נמצאים בעיצומן של חזרות על ההצגה החדשה, המסתיימת בחופת האחות עם בחיר לבה. בדומה להצגות תיאטרון קהילתי אחרות, גם הצגה זו נבנתה על בסיס אימפרוביזציות של חברי הקבוצה שנעשו על פי הסיפור, עליהן רקמתי את הסצנות המהותיות ביותר להצגה.
מתוך המחזה:
דוד: אחותי היקרה אני מאוד עצוב בשבילך. אבל אתם שוכחים שיש פה היום עוד חתונה.
הניה: לא שכחנו חמוד.
דוד: אני מבקש מכם. כל האורחים שלנו פה ואני וכלתי רוצים להתחתן ולשמוח בשמחתנו.
יהודית: כן, הוא צודק.
הניה: הכול תלוי בדליה.
דליה: כן בטח. אני רוצה שתתחתן ותשמח. החתונה שלך לא צריכה להיות פחות שמחה בגללי.
דליה: בואי, אעזור לך להוריד את השמלה.
[...]
(יושבים בבית בארוחת ערב. ארבעה ימים אחרי החתונה)
משה: בסופו של דבר היה שמח ותודה לכל האורחים שכבדו אותנו והגיעו.
יהודית: השמחה הייתה שלנו.
דליה: גם אני שמחתי... למרות הכל.
דוד: אחותי היקרה, אני כל כך מצטער בשבילך.
הניה: אל תדאג היא תמצא מישהו אחר.
דוד: אני בטוח שיש לו סיבה מוצדקת. הוא לא היה עושה לך את זה ככה סתם.
דליה: אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
יוסף: אל תדאגי חמודה יש לי המון גברים לשדך לך.
[...]
ברוך: ערב טוב משפחת אבנר
דליה: חזרת אליי
ברוך: אני כל כך מצטער. לא יכולתי להגיע לירושלים בגלל העוצר.
דליה: העיקר שאתה פה.
משה: ומה עם חתונה?
הניה: צריך להזמין את האולם, קייטרינג ולתפור שמלה חדשה כמובן.
ברוך: אני רוצה שנתחתן עכשיו.
הניה: עכשיו? לא לא לא. אתם תעשו את זה כמו שצריך.
דוד: אמא תני להם להחליט לבד.
דליה: עכשיו. אני לא יכולה לחכות יותר.
יהודית: איזה אושר.
משה: אפשר לארגן את זה בלי בעיה. איזו שמחה.
יוסף: ואני כבר כאן מוכן ומזומן להביא את הזוג המאושר בברית הנישואיכל אחד
ממפגשי הקבוצה מסתיים בשירה נלהבת של שירי ארץ ישראל של פעם, כאשר חברי הקבוצה נרגשים לראות את ההצגה רוקמת עור וגידים.
בדומה להפקות תיאטרון קהילתי אחרות, גם הצגה זו מאפשרת לכל אחד מחברי הקבוצה להיזכר בסיפור האישי שלו. באמצעות התיאטרון הקהילתי, חברי הקבוצה, וגם אני, לומדים, שמחים ומתגברים, תוך החייאת העבר והעצמת ההווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה